<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין האבלות</h1>
<h2>דף כה.</h2>
בהנחת תפילין כיצד, אבל אסור להניח תפילין מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דכולי עלמא אסירי. ת"ר (מ"ק כ"א א') אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין, משלישי ושלישי בכלל מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות אינו חולץ דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ. טעמא דר' אליעזר דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה, טעמא דר' יהושע דכתיב ואחריתה כיום מר. ומסקנא הלכה כרבי יהושע בהנחה וכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ ואפי' באו פנים חדשות. ופירש רש"י ז"ל הא דקאמרינן שני ימים אסור להניח תפילין ומשני ושני בכלל מותר להניח, דשני ימים אסור בהם ומקצת שני ככולו, וכן שלישי לר' אליעזר, וכך נמי פי' הראב"ד ז"ל לרבי אליעזר שנים הראשונים כולן ומקצת שלישי אסור דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה ואין ימי בכי פחות משנים, וכתיב ויתמו אלמא שלמים בעינן שמשלים עליהם מן השלישי, וטעמא דר' יהושע דכתיב ואחריתה כיום מר מדכתיב כיום ולא כתיב יום משמע שיש עליו תוספת מן השני כמעט. ולפי הדרך הזו שפירשו ז"ל נראה שבשני אסור, אינו מניח שחרית עד שיתפללו ויעמדו מנחמין מאצלו ולאחר מיכן מניחן כל היום ושוב אינו חולץ.
אבל רבינו הגדול ז"ל כתב בהלכות ומסקנא אינו אסור אלא יום ראשון בלבד דעיקר מררא חד יומא דכתיב ואחריתה כיום מר וכן כתבו הגאונים ז"ל בחיבוריהם ובתשובות שלהן. ואנו תמהים למה לא אסרו עליו מקצת השני, ואם סמכו הגאונים בזו שאמרו במסכת סוכה בפרק הישן (כ"ה א') אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר וכתיב לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר והני מילי יום ראשון, זו אינה תורה דהא ביום שני חייב הוא בתפילין אע"פ שמקצת היום נהג בהן אבילות. ונראה לי שכלפי שאמרו לילה לאו זמן תפילין הוא, והנוהג אבלות שני ימים בתפילין על כרחו נוהג בהן שלשה מפני שאינו יכול להניחן בלילה ולענין אבילות מקצת היום ככולו, לפיכך אמרו שלשה ימים הראשונים אסור ומשלישי ושלישי בכלל מותר וכן שני ימים לר' יהושע, ונמצא שמקצת היום הזה נהג בהן כאבל ולא מדין אבלות אלא מפני דין תפלין שאסורין בלילה, ולפיכך לא כתבו רבינו והגאונים ז"ל אלא יום אחד שהוא דין אבילות, ובלילה אם נותן או אינו נותן ענין אחר הוא. והסיוע לדבריהם שמצינו בכל מקום ואחריתה כיום מר עיקר מררא חד יומא לומר שאין יום ראשון תופס לילו כדאיתא בפ' טבול יום (ק' ב') ובפרק קמא דברכות (ט"ז ב').
ובאבל [פ"ו] ובירושלמי [מו"ק פ"ג ה"ה] תני להא מתניתא הכי, אבל ביום ראשון אינו נותן תפילין בשני נותן תפילין ואם באו בפנים חדשות הרי זה חולצן כל שבעה דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר ביום ראשון וביום שני אינו נותן תפילין ובשלישי נותן תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולצן, וזה הלשון סיוע לדברי הגאונים ז"ל.
ומבעיא ליה לאבל ליתובי דעתיה ולכווני לביה לתפילין שלא יסיח דעתו מהן, דגרסינן ביומא (ז' ב') אמר רבה בר רב הונא צריך אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה אזכרות על אחת כמה וכמה, הילכך מניח להו בישוב דעתו אבל בשעת הבכי ובשעת ההספד אינו מניח.
